פסק-דין בתיק ת"א 30453-07-10

לפני תביעה למתן סעדים הצהרתיים, כי התובעת זכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות בשני נכסים שונים, המצויים כיום בבעלות הנתבעים. לחלופין, התבקש ליתן סעד כספי שיחייב את הנתבעים בתשלום שוויין של אותן זכויות. לחילופי חילופין, התבקשה השבת הכספים אשר לטענת התובעת הועברו לנתבעים לשם רכישת הנכסים האמורים.

א. רקע

1.      התובעת הינה אישה מבוגרת, אלמנה ללא ילדים, אשר עלתה לארץ בשנת 1984 והיא מתגוררת בXXXX.

2.      הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") היא אחייניתה של התובעת, והנתבע 2 (להלן: " הנתבע") הוא בעלה. בני הזוג מתגוררים כיום בבית ברח' ********* ב********* , הידוע כגוש ******** חלקה ********* (להלן: " הבית ב**********"). אמה של הנתבעת (שהיא אחות התובעת) המצויה במצב סיעודי, מתגוררת בביתם של הנתבעים. 

3.      אין מחלוקת בין הצדדים, כי במהלך השנים שררו בין התובעת לבין הנתבעת יחסי אמון וקרבה חמים, זאת עד לפרוץ הסכסוך נשוא תביעה זו.

4.      בשנת 2009 נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לסכומי כסף שהועברו על ידי התובעת לנתבעים, אשר הקנו לה, לטענתה, זכויותיה בשני נכסים המצויים בבעלות הנתבעים.

5.      הסכום הראשון בסך של כ-55,000 דולר הועבר לאחיה של הנתבעת, מר י.ע.(להלן: " י.ע.") בשנת 1999. סכום זה הועבר לי.ע. לאחר שביום 9.6.1999 נחתם בינו לבין התובעת הסכם (מאוחר יותר אף נחתמה תוספת להסכם). בהסכם התחייב י.ע., כי לאחר קבלת הסכום האמור מהתובעת לא תהיה לו כל טענה או דרישה בנוגע לדירת מגורים ברח' XX ב XXX, הידועה כגוש XXX חלקה XXXX (להלן: " הדירה ב XXXX"). הדירה בXXXX נמצאה, אז כמו היום, בבעלותה של הנתבעת. התובעת טוענת, כי העברת הכספים לי.ע. הקנתה לה את מחצית הזכויות בדירה בXXX.

6.      הסכום השני הועבר לנתבעת בשנת 2004, לצורך רכישת הבית ב********. בנוגע לסך של 249,000 ש"ח אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בהלוואה. לגבי סך נוסף של 796,000 ש"ח חלוקים הצדדים בשאלה האם הכספים ניתנו כמתנה לאמה של הנתבעת, או שמא כטענת התובעת, מדובר בתשלום עבור רכישת מחצית הזכויות בנכס.

ב. עיקר טענות התובעת

7.      התובעת טוענת, כי חסכה את הכספים האמורים בעמל רב, לשעת הצורך, וכי מעולם לא התכוונה להעבירם במתנה. התובעת טענה, כי לא עמדה על זכויותיה לרשום את מחצית הזכויות בנכסים על שמה במשך כל השנים, משום שהנתבעים הסבירו לה ששיקולי מס מונעים את רישום הנכסים על שמה.

8.      בנוגע לדירה ב xxxx טענה התובעת, כי ההסכמים שנערכו עם י.ע., להעברת הסך של כ-55,000 דולר, נחתמו לבקשתה של הנתבעת, כאשר בתמורה התחייבה הנתבעת להעביר את מחצית הזכויות בדירה לבעלות התובעת.

9.      התובעת גורסת, כי הצהרת הנתבעת לפיה לא היה לה כל קשר להסכמים האמורים התגלתה ככוזבת, זאת לאור עדותו של עו"ד דני אטיאס, אשר ניסח את ההסכמים (להלן: " עו"ד אטיאס"); משום שעל ההסכמים עצמם מופיעות המילים "הסכם ע. ג."; וכן הכיתוב "הסכמים/ג./תוספת להסכם" (שם משפחתה הקודם של הנתבעת היה " ג."); מאחר שהנתבעת יוצאת נשכרת מההסכמים הללו; ולאור הסתירות בעדותה של הנתבעת ביחס לידיעתה ההסכמים.

10.  עוד טענה התובעת, כי ראיה נוספת לזכויותיה בדירה בXXXמצויה בכך שבמהלך השנים הועברו לה על ידי הנתבעת דמי השכירות בגין חלקה בדירה. לעניין זה הציגה התובעת דפי חשבון המעידים על הפקדת שיקים בשנים 2006 -  2008. עוד ביססה התובעת את גרסתה על עדותה של גב' ל. ק. (להלן: " ק."), אשר התגוררה בדירה בXXXבשנים 2003 - 2009. ק. הצהירה כי בשנת 2007 שמעה את הנתבעת משוחחת בטלפון עם מישהי אותה כינתה " דודה" אותה שאלה " אין את רוצה את הכסף, בדולרים או בשקלים?". כן הצהירה ק., כי באותה פגישה אמרה לה הנתבעת שדמי השכירות מועברים לדודתה (סעיפים 2 ו-3 לתצהירה).

11.  בנוגע לבית ב****** טענה התובעת כי אין כל תיעוד לטענה שהכספים בסך 796,000 ש"ח ניתנו לנתבעת במתנה. התובעת טוענת, כי העבירה את הכספים בכפוף להתחייבות, כי תירשם כבעלת מחצית הזכויות בנכס.

12.  התובעת ציינה, שאין בסיס לטענת הנתבעת לפיה הוסכם על העברת הכספים במתנה בתנאי שהנתבעת תתחייב לדאוג לאמה. התובעת ציינה, כי יחסיה של הנתבעת עם אמה היו "יחסים מצוינים", ולכן היה ברור שהנתבעת תדאג לאמה ללא תלות בקבלת הסכום האמור. עוד צוין, כי אי זימון האם לעדות פועל לחובת הנתבעים.

13.  על כך הוסיפה התובעת את העובדה שהנתבעת הודתה כי הסתירה מבני המשפחה שהבית ב********* בבעלותה. כן צוין, כי הנתבעת לא הציגה הסבר חלופי סביר להיווצרות המשבר שהוביל להגשת כתב התביעה, שנבע לגרסתה מסירוב הנתבעים לרשום את הנכס על שמה. לטענת התובעת, דברים אלה מעידים על חוסר אמינות גרסתה של הנתבעת.

14.  בעניין הסכום הנוסף בסך של 249,000 ש"ח, מציינת התובעת שהודעת הנתבעים כי מדובר בהלוואה מהווה טענת הודאה והדחה ומשכך מוטל הנטל על כתפיהם להוכיח שהכספים אכן הוחזרו. התובעת ציינה, כי בניגוד לטענותיה, הנתבעת ידעה היטב שלצורך העברת הסכום האמור נלקחה על ידי התובעת הלוואה.

15.  עוד הוסיפה התובעת, כי אין כל בסיס לטענתה של הנתבעת כי הלוואה זו הוחזרה, שכן הכספים שהועברו לתובעת הינם תשלום שכר דירה עבור חלקה בדירה בXXXX ובבית ב**********. התובעת הבהירה, כי הראיות שהוצגו על ידי הנתבעת מלמדות שהוחזר סך של 154,765 ש"ח בלבד, והדגישה, כי הראיות אינן מתיישבות עם טענת התובעת לפיהן בממוצע הוחזר סך של 3,500 ש"ח בחודש. עוד סבורה התובעת, כי אי העדת הנתבע פועלת לחובת הנתבעים.

16.  התובעת הזכירה את פסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 986/93 יעקב קלמר נ' מאיר גיא ואח' פד"י נ(1) 185 (להלן: " הלכת קלמר") לפיה דרישת הכתב במקרקעין כפופה לעקרון תום הלב. לטענתה, בנסיבות דנן מדובר במקרה בו בהתאם להלכת קלמר "זעקת ההגינות" מחייבת את רישום התובעת כבעלים של מחצית מהזכויות בדירה בבית ים ובבית ב********** אף על פי שלא נחתם מסמך בכתב.